האם בני ישראל ישבו במצרים 430 שנה או 210 שנה?

שמות יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

האם חז"ל התכוונו לכך שבני ישראל ישבו במצרים 210 שנה ולא כפי שהתורה כותבת, 430?

ממתי מחשבת התורה את תחילת מושב בני ישראל במצרים? מגלות יעקב מביתו בברחו מפני עשו. גלות זאת החלה בהיות יעקב בן 40, שהרי כאשר היה עשו (תאומו ובן גילו של יעקב) בן 40 נשא שתי נשים שהיו למורת רוחם של הוריו (בראשית כו, לד-לה), ומיד אחר כך החל עניין ברכת יצחק ליעקב ועשו, שהסתיים בשליחת יעקב לארם לשאת אישה (בראשית כח, ב). יעקב יוצא מבאר שבע (בראשית כח, י), ולאחר שהובטח לו על ידי ה' שישמרהו בכל אשר ילך (בראשית כח, טו), הלך יעקב "ארצה בני קדם" (בראשית כט, א). היכן היא "ארץ בני קדם"? לדעתי היא גבולה המזרחי (קדם) של מצרים, ומכאן החלה גלות יעקב במצרים. אסביר: התורה מונה את שנים-עשר בני ישמעאל, והאחרון שבהם הוא קדמה (בראשית כה, טו). בני ישמעאל גרו בפריסה גדולה: " וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם" (בראשית כה, יח), כלומר הבן הצעיר קדמה גר בקצה המזרחי של מצרים, וזאת היא "ארץ בני קדם". יעקב שהה בארץ בני קדם 38, לפני שהגיע לחרן בגיל 78. בהיות יעקב בן 130 שנה הוא ירד למצרים עם בניו (כך אמר יעקב לפרעה), כלומר 90 שנה לאחר גלותו מבית אביו למצרים (ארץ בני קדם). אִתו בירידה למצרים היו 70 נפש, ביניהם היו גם בניו ונכדיו, כולל בנו לוי ונכדו קהת, בן השנה. קהת הוליד את עמרם בהיותו כבן 131 (שנתיים לפני מותו), כלומר 130 שנה לאחר בואו למצרים. עמרם הוליד את משה בהיותו בן כ 130 שנה (7 שנים לפני מותו), כלומר בשנת ה-350 לרדת בני ישראל למצרים (90 שנה מגלות יעקב הראשונה עד בואו מצרימה עם בניו ונכדיו, עוד 130 שנות קהת במצרים עד שהוליד את עמרם, עוד 130 שנה עד שעמרם הוליד את משה: 90+130+130 = 350). כעבור 80 שנה התייצב משה לפני פרעה, כלומר בשנת ה-430 לרדת יעקב למצרים, וכל 430 השנים הללו, למעט 36 שנה שבהן יעקב היה בחרן וישב בכנען, עד למכירת יוסף כעבד במצרים.

ובכל זאת חז"ל אומרים שבני ישראל היו במצרים 210 שנה, הכיצד? התכנון של ה' בברית בין הבתרים היה 400 שנות עינוי (ועבדום וענו אותם 400 שנה), וויתר על 190 שנה (חישב את הקץ), כלומר 210 שנות עינוי, ולא שנות שהייה במצרים, שהרי שנים רבות משהייתם במצרים היה יוסף חי ומכובד מאד על המצרים. שנות עינוי אלה התחילו בעת הולדת עמרם (השנה ה – 220 מבריחת יעקב לקדמה, בארץ בני-קדם), אז קם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף, כלומר את בית יוסף, אשר היו בשלטון במצרים עוד כ 60 שנה אחרי מות יוסף: וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא (שמות א,ו). המלך החדש החל בגזירות של מיסוי, אחר כך עבדות פרך, ואחר כך, עם הולדת משה, גזירת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'. מהולדת עמרם עד הולדת משה עברו 130 שנה, ועוד 80 שנות משה, הרי 210 שנות עבדות.

בכך נוכל ליישב את הסתירה כביכול בין חז"ל שקבעו 210 שנים לבין התורה שקבעה במפורש ובמדויק 430 שנה.

בשולי הדברים, אברר להלן מדוע היו בני ישראל במצרים 430 שנה ולא 400 שנה, בהתאם לגזירה של "ברית בין הבתרים": וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; בראשית טו,יג. יעקב עזב את מצרים בגיל 78, והלך ללבן בחרן. יוסף נמכר למצרים בהיותו בן 17, ואז יעקב היה בן 108, ואלו אותם 30 השנים (מגיל 78 עד גיל 108 של יעקב) בהם בני ישראל נעדרו ממצרים, ואותם השלימו בישיבתם במצרים סך הכול 430 שנה, כדי לקיים את הגזירה של "ברית בין הבתרים". ראה בטבלה להלן.

אירוע

גיל של

גיל

שנה מצטברת במצרים

הערה

אירועי מצרים

ברכת יצחק - בריחת יעקב ל"ארץ בני קדם"

יעקב

40

0

גיל יצחק: 100

קדמה בן ישמעאל גר במצרים

יעקב מגיע לחרן – אצל לבן

יעקב

78

38

 

יעקב עוזב את מצרים ומגיע ללבן

יעקב נושא את לאה ושבוע אחר כך את רחל

יעקב

78

38

 

לוי נולד

יעקב

81

41

 

יוסף נולד

יעקב

91

51

 

יעקב חוזר לכנען

יעקב

98

58

 

יוסף נמכר למצרים

יעקב

108

68

 

יוסף חוזר למצרים לאחר 37 שנות היעדרות "בני ישראל" ממצרים

יצחק נפטר

יצחק

180

80

 

קהת נולד ללוי

יעקב

129

89

 

יעקב יורד למצרים

יעקב

130

90

 

יוסף נפטר

יוסף

110

161

גיל לוי: 120

שושלת יוסף - מנשה שולטת במצרים

יוכבד נולדה ללוי

לוי

136

177

 

שושלת יוסף - מנשה שולטת במצרים

לוי נפטר

לוי

137

178

 

שושלת יוסף - מנשה שולטת במצרים

עמרם נולד

קהת

131

220

קם מלך חדש על מצרים - גזירות מיסים

קהת נפטר

קהת

133

222

עבדות

עמרם ויוכבד מולידים את אהרן

עמרם

127

347

גיל יוכבד: 170

עבדות

עמרם ויוכבד מולידים את משה

עמרם

130

350

גיל יוכבד: 173

גזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו

עמרם נפטר

עמרם

137

357

עבדות פרך

משה מתייצב לפני פרעה / יציאת מצרים

משה

80

430

יציאת מצרים - 210 שנים לאחר שקם מלך חדש על מצרים

 

***

העולם הבא יתרחש ב- 21 ביוני

מי מעז לחשב את הקץ? הרי תיפח רוחם של מחשבי קיצין … ובכל זאת אעז ואקבע: למיטב הבנתי, ולאור ביאור ר' עובדיה ספורנו לתורה, לפרשת נוח, בראשית ח', כ"ב, ימי העולם הזה ("ימי הארץ") הולכים מסתיימים ומתחיל עידן העולם הבא ב- 21 ביוני.

נשמע הזוי? בבקשה, מוזמנים להמשיך ולקרוא. בסיס הרעיון הוא זה המובע במאמרי "קו הצפון העתידי - קו התפילה?", שהתפרסם באתר "דעת". אחזור בקצרה: ישנו קו מסוים בעולם עליו קיימים מספר אתרים חשובים: (גן) עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה, הר סיני. ראה מאמרי "קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך" שהופיע באתר "דעת". בינתיים המחקר שלי התפתח והוא מכיל גם את הר ההר (מקום קבורת אהרן הכהן) ו"נקודת ראשית העולם הבא" באגם ויקטוריה שבאוגנדה, על קו המשווה.

כל האתרים הנ"ל נמצאים על קו ישר אחד, תופעה מפתיעה כשלעצמה. ראו הסברים במאמרי הנ"ל. הקו האמור נמצא באזימות (מעלות מימין לקו הצפון, בכיוון השעון) 23.5 מעלות.

אזכיר את דברי הספורנו הנ"ל: "ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ', עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאומרו 'הארץ החדשה אשר אני עושה' (ישעיה ס"ו, כ"ב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול...".

לפני המבול, כך מלמדנו הספורנו, היה מישור תנועת כדור הארץ סביב השמש זהה למישור תנועת השמש. ולכן לא היה חורף וקיץ, אלא מזג אוויר אחיד בכל נקודה בעולם, דבר שגרם לבריאות מופלגת ולאורך ימים (של כ- 900 שנה לאדם).

בימי המבול השתנה מישור סיבוב כדור הארץ סביב השמש ב- 23.5 מעלות ביחס למישור תנועת השמש ביקום, ובכך נוצרו קיץ וחורף. הביטוי לשינוי זה הוא "חוג הסרטן" ו"חוג הגדי" בהם השמש נמצאת בזנית (שיא הרום) ב- 21 ביוני וב- 21 בדצמבר, מידי שנה בשנה. תאריכים אלה ידועים יותר כ"יום הארוך בשנה" או "היום הקצר בשנה". כדי שהשינוי הזה יקרה שוב במלואו והעולם ישוב למהלכו כמו לפני המבול, זה צריך לקרות או ב- 21 ביוני או ב- 21 בדצמבר, כי רק אז תהיה סטייה חזרה של כל 23.5 המעלות ביחס לשמש.

במאמרי "קו הצפון העתידי - קו התפילה?" הבעתי השערה כי הקו (באזימות 23.5 מעלות) המתואר בו מסמן את קו הצפון העתידי. ומדוע? אם השינוי הגדול של מישור תנועת כדור הארץ ביחס לשמש יקרה ב- 21 בדצמבר, הרי שקו האזימות המדהים שהוזכר ישתנה ב"עולם הבא" לאזימות 47 מעלות, דבר שהוא חסר משמעות. אך אם יקרה השינוי הגדול הנ"ל ב- 21 ביוני, הרי שהקו הנ"ל ייהפך להיות קו האפס, או "קו הצפון", ואז תהיה לו משמעות של קו המחבר את שני הקטבים החדשים של העולם (שגם הם יזוזו בהתאם), קו של תפילה ממעמקים לעליונים ולהיפך.

הבנו מכאן שהשינוי הזה, מעין ה"מפץ הגדול", יחול כנראה ב- 21 ביוני. התאריך מובע דווקא לפי הלוח הגרגוריאני ולא הלוח העברי כי מדובר בחישוב לפי תנועת השמש, והרי הלוח העברי מחושב לפי הירח.

נותרה רק השאלה, ב- 21 ביוני של איזו שנה. נקוה שהתשובה היא, השנה הקרובה הבעל"ט, שהרי לכך אנו מייחלים.

 

***

קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך

עדן (?) - גלעד (?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה – הר ההר (מקום קבורת אהרן) – סיני (?) – "נקודת ראשית העולם הבא" (על קו המשווה)

קו אזימות מדהים קיים בעולמנו, והוא מכיל את תשעה האתרים הנזכרים בכותרת המשנה למאמר זה: עדן (?) - גלעד(?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה – הר ההר - סיני (?) – "נקודת ראשית העולם הבא". כן, כל האתרים האלו נמצאים על קו ישר אחד (!). אין ליחס מקריות לעובדה מדהימה זאת, והבה ננסה להציע הסברים.

גם אם אין דיוק מדעי מלא, והרי יש גם להתחשב בכך שכדור הארץ עגול, ואין יכולת מדידה מדויקת על ידי העברת קו ישר על פני כדור המתבטא במפה דו-ממדית, בכל-זאת יש לראות חשיבות בכוונה של אבותינו על-ידי הכיוונים הכלליים המותווים במאמר זה.

נתחיל באתר הנקרא קובור בני ישראיל, הנמצא בחבל בנימין מצפון לירושלים, בין חיזמא ליישוב אדם, בצמוד וממזרח לכביש "עוקף רמאללה", כביש מס' 60. לפי שמואל הנביא בדבריו אל שאול (שמואל א', י' 2), הבא אליו מביתו בגבעה (היא תל אל-פול, או "הוילה של חוסין") לרמה (היא הכפר של היום א-רם), בשליחות אביו לחפש את האתונות האבודות, ושמואל מכוון אותו ל"קבורת רחל בגבול בנימין", והנמצא באזור שבדרך מרמה לביתו בגבעה. האתר המכונה "קובור בני ישראיל" מתאים מאד למקום זה. המקום בנוי מכמה מבני-אבן גדולים, מלבניים ומאורכים (רוחב כ4- מטר, גובה כ- 2 מ', אורך בין 28 מ' ל- 120 מ').

לפחות שני המבנים הסמוכים לכביש 60 הנם מכוונים לכיוון ירושלים, ובו זמנית גם לחברון. יעקב קובר את רחל בדרך, דרך אפרת, היא הדרך לאפרת (כמו "דרך חברון" היא הדרך לחברון, "דרך שכם" היא הדרך לשכם), כיון שלפי התנצלותו ליוסף (בראשית, מ"ח, 10) הייתה עוד "כברת-ארץ" לבא (לעיר הגדולה הסמוכה) אפרתה, ולפי הרמב"ן (פירושו לבראשית ל"ה, 16) מפרש מנחם בן-סרוק הביטוי "כברת ארץ" כדרך רבה, "כברת" מלשון כביר, הרבה.

המקום מתאים להיות מקום קבורת רחל גם מן הטעם ששם עשויים לעבור בני ישראל בדרך לגלות בבל ושם "רחל מבכה על בניה" ו"קול ברמה נשמע" ו"רמה" הוא שם עירו של שמואל, הסמוך למקום, לפי עדותו של שמואל. ואם נרצה למצוא דרך מירושלים לגולה דרך "קבר רחל" אשר בסמוך לעיר בית-לחם של היום לא נמצא, כי אין דרך היורדת משם למעברות הירדן. יעקב מיקם את הקבר וכיוון אותו בהתאם להלכה לכיוון הר המוריה, ולפי שעשה אברהם אבינו בקוברו את שרה במערת המכפלה (כך מדד וצילם והעיד הרב יעקב משה שירד לקומת הקבורה שבמערת המכפלה). הר המוריה כבר היה מקום ידוע בקדושתו מאז עקידת יצחק, שהרי ה' כיוון את אברהם אל "המקום אשר אראך", כלומר המקום כבר נודע בקדושתו. וכן כיוון יעקב את הקבר לכיוון חברון, שהרי היה ברצונו להביאה לקבורה במערת המכפלה, כפי שהבנו מהתנצלותו ליוסף, כדלעיל. מכאן הבנו מדוע שלש הנקודות האלה הן על קו ישר אחד: קבורת רחל, הר המוריה, מערת המכפלה.

ומתבקשת השאלה, איך קרה שהמסורת קובעת כי קבר רחל נמצא מדרום לירושלים ליד בית-לחם?

ידידי, חגי בן-ארצי, מציע הסבר מעניין: בימי התפלגות המלוכה, בימי ירבעם ורחבעם, היה אזור קבורת רחל אזור ספר ולחימה, והרי ידוע שרמה עברה מיד ליד כמה פעמים בתקופת המלוכה, ואולי חל איסור לתושבי יהודה להשתטח על קברה של רחל, הן מצד ירבעם, שרצה למנוע עבודת ה', והן מצד אמצעי הביטחון של מלכות יהודה וסביר שאף נעבדה במקום עבודה זרה כפי שעשה ירבעם בבית-אל, ולכן הקים אחד ממלכי יהודה, אולי כבר רחבעם, ציון לקבר רחל ליד בית לחם, ומיקם אותו גם הוא בכיוון מצד אחד לירושלים, ומצד שני לחברון, כפי שעשה יעקב. וכך מצטרף גם קבר רחל (בהבדל מ"קבורת רחל" לפי דברי שמואל) לקו הישר הנזכר.

אגב, גם אחרי ביטול מלכות ישראל ושיבת יהודה בימי כורש לא חודשה התפילה במקום קבורת רחל, כיוון שכנראה נעבדה שם עבודה זרה, ומגמת עזרא ונחמיה הייתה להשכיח מקומות כאלה, לכן גם לא חודש היישוב בבית-אל, שם נעבדה עבודה זרה, ולכן נשתכחה העובדה הזאת שקבורת רחל הייתה מצפון לירושלים ולא מדרומה, ומכאן שזאת מסורת כה עתיקת יומין ומושרשת.

אגב, מן הזוהר משתמע (לא ידוע לי מקור), כי דוד המלך גם הוא קבור בקו ירושלים-חברון, שהרי עירו הייתה חברון ובה מלך 7 שנים, ועיקר מלכותו הייתה בירושלים (33 שנים), ולכן קיברו מוקם בקו זה. מכאן יוצא שמקום קבורתו הסביר הוא דווקא בהר-ציון, ולא בעיר-דוד או ליד "מגדל דוד", שאינם נמצאים בקו האמור.

ועוד בדרך אגב אעיר, שאולי מכאן נוכל לפתח שיטה לזיהוי ערים או קברים. אם השיטה היא לקבור את המת בקו ירושלים ועירו של הנפטר, הרי שאם ידוע קברו של מי הוא, נוכל לזהות את עירו, או אם ידועה עירו של הנקבר נוכל לזהות של מי הוא הקבר הדורש זיהוי.

יש בארצנו הקטנה אתר אחד בלבד נוסף, המכונה בשם "קובור בני ישראיל". האתר נמצא ברמת הגולן, כ500- מטר ממערב ליישוב נוב, במורדות לכיוון תחילת האפיק של נחל אל-על. לא ידוע מי קבור שם, ולא ניכר מן המקום שהיה שם אתר קבורה. אני בא להציע זיהוי למקום זה כ"גלעד", אשר לבן קרא לו "יגר שהדותא". אם נתבונן בכתובים (בראשית, ל"א 25) הרי לבן "תקע את אחיו בהר הגלעד" (הנמצא מדרום לירמוך) ואילו יעקב "תקע את אהלו בהר", אולי בהר המכונה היום תל פרס, שהוא הבולט בשטח שמצפון לירמוך. לבן בא לאוהליו של יעקב לחפש את תרפיו, ושם נערך "הסכם השלום" ביניהם. יעקב מזכיר בדבריו ללבן פעמיים את המושג "פחד יצחק" ומקים מצבה. יעקב מזכיר את אביו, כי ממנו הוא שואב את הכוחות להתמודד עם לבן, הוא נשבע "בפחד אביו יצחק", כלומר הוא מכוון אליו לחברון את מחשבותיו, ולכן גם מכוון את מיקום האבן אשר הרים למצבה בכיוון חברון, אך גם לכיוון הר המוריה, המקום הקדוש לעם ישראל.

מדוע נקרא המקום, אם כן, קובור בני ישראיל ולא גלעד? שהרי יעקב ולבן לא הסכימו על שם המקום. זה קרא לו כך וזה קרא לו אחרת. נותר המקום ללא שם מוסכם. בדורות שלאחר מכן קיבל המקום את הכינוי אשר קיבל מקום קבורת רחל, "קובור בני ישראיל", על-שם האתר שבנה יעקב בחבל בנימין, כפי שהאתר שבגולן נבנה על ידי יעקב.

מן האמור לעיל, גם קובור בני ישראיל אשר בגולן מצטרף להיות על האזימות הנזכר.

במאמר מוסגר, אזכיר כאן שיעקב עשה לו כשיטה קבועה לקנות ולבנות אתרים בארץ ולכוון את מיקומם לפי אתרי הקדושה של עם ישראל. יעקב בא לשכם וקנה בה שדה במאה קשיטה (בראשית, ל"ג, 19), ועל שדה זה נקבר אחר-כך יוסף הצדיק. מיקומו של השדה נבחר על-ידי יעקב כך שהוא נמצא בקו ישר עם בית-אל (המזוהה עם בורג' בייתין בכפר בייתין), שם נגלו לו אלוקים, ועם הר המוריה. גם שלוש נקודות אלה נמצאות על קו ישר אחד: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה. מכאן אנו למדים על שיטתיות במעשיו של יעקב: הגלעד, השדה בשכם וקבורת רחל.

ועוד במאמר מוסגר, מניין יעקב ידע לחשב ולכוון בדיוק רב כל-כך, ללא מפות? ובכן, התורה מספרת כי ליעקב היו יכולות מיוחדות, שנאמר (בראשית, מ"ה, 27) "ותחי רוח יעקב אביהם", משמע שהייתה לו רוח מיוחדת, ויכולת נבואה והסתכלות שלא הייתה מצויה לכל אדם.

להפתעתנו הרבה, אם נמשיך את קו הר המוריה - מערת המכפלה הרבה דרומה, נגיע לשני אתרים חשובים: הר ההר, מקום קבורת אהרן, בהר רמון אשר בקצה המערבי של מכתש רמון, וכן נגיע לג'בל מוסה, או מנזר סנטה קתרינה, הידוע בכינויו "הר סיני".

לגבי הר ההר, הגעתי למסקנה שמקום קבורת אהרן הוא בהר רמון (בקרבת "בורות לוץ" ו"מכתש רמון"), מהלך יום מקדש (ניצנה של היום), ובו יש קברים לא מזוהים וכן חומת אבן קצרה (כ 20 מטר אורכה וכחצי מטר רוחבה), נמוכה (כחצי מטר), והמכוונת באזימות 23.5 מעלות. החומה מציינת את הכיוון להר המוריה, לשם היה ראוי להביא את אהרן לקבורה, וכדין קבורה המכוון לכיוון ירושלים. גם השטח שלמרגלות הר רמון מאפשר לכל העם לעמוד ולחזות במתרחש, כמסופר בספר במדבר כ, כב-כט (מה שאין כן בזיהוי המקובל בפטרה).

לגבי הר סיני, משה ועם ישראל קבלו את התורה במדבר בחוץ-לארץ, ודווקא על הר זה, אשר אינו הגבוה מכל ההרים אשר סביבותיו כפי היה ראוי אולי לקבל עליו את התורה, כדין בית-כנסת שצריך להיות ממוקם במקום הגבוה והבולט שבעיר. לכן אולי מכוון ה' את מיקום ההר בקו הקדושה של ארץ-ישראל, הלא הוא קו ירושלים-חברון, ובכך כביכול התגברה קדושת ארץ-ישראל על טומאת חוצה לארץ, וזהו המקום בחוץ-לארץ שראוי לקבל בו את התורה, בטרם כניסתם לארץ-ישראל.

ועוד הפתעה נכונה לנו. אם נמשיך את הקו האמור הרבה הרבה צפונה נגיע לאזור אגם קבן במזרח תורכיה. מן האגם הזה יוצא נהר הפרת, ובמרחק כשעה נסיעה ממנו יש אגם אחר שממנו יוצא נהר החדקל. כלומר כאן המקום האפשרי של עדן, אשר ממנו יוצא נהר אשר ייפרד לארבעה ראשים, פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית, ב' 10). אולי כל הרעיון של יעקב אבינו לבנות ולקנות לפי קווים וכיוונים נולד ממה שלמד מסבו אברהם, שהצטווה (בראשית, י"ג, 17) ל"התהלך בארץ לארכה ולרחבה". ומשמעות הדבר שאברהם מיפה את הארץ בקווי אורך ורוחב, ומדד אותה היטב ובמדויק כדי למצוא את המקום בו פוגע קו עדן - הר המוריה בעיר חברון, שכבר אז הייתה ידועה בגודלה ובחשיבותה (עיר בעלת כמה שמות, "קרית ארבע היא חברון", אשר נבנתה שבע שנים לפני צען מצרים, ועוד), והתעקש לקנות דווקא את מערת המכפלה אשר בקצה השדה אשר לעפרון החתי, והרי בו לפי המסורת נמצא פתחו של גן עדן, ובו קבורים אדם וחוה, אם לא בגופם, הרי ברוחם. כך מצא אברהם את המקום המדויק הקושר בין גן עדן לארץ-ישראל, ובו קבר את שרה אשתו, וכרה את קיברה כאמור לעיל לכיוון הר המוריה, ובעצם גם לכיוון גן עדן.

ניתן למצוא עוד גילוי מיוחד: אם נמשיך את הקו האמור דרומה, עד לקו המשווה, נגיע למדינת אוגנדה שבאפריקה, לאגם ויקטוריה הנמצא בגובה 913 מטר מעל פני הים. המספר 913 הוא מיוחד, גימטריה של המלה "בראשית". הנקודה בה פוגש הקו האמור את קו המשווה תהיה "נקודת הראשית של העולם הבא". כוונתי שבימות "העולם הבא" לעתיד לבוא, לאחר שהעולם ישנה את מישור מסלולו ביחס לשמש ב 23.5 מעלות כתיקון למה שקרה בימי המבול, לפי ביאור הספורנו לתורה בפרשת נח (בראשית ח, כב), הרי שהקו האמור יהיה קו הצפון החדש, והמפגש עם אגם ויקטוריה יהיה נקודת האפס של כדור הארץ. אני מכנה נקודה זאת כ"נקודת הראשית של העולם הבא".

מכאן, הקו הישר (אזימות) המיוחד הקושר את האתרים הקדושים לעם-ישראל: עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה, הר ההר, הר סיני, ונוסף לזה אגם ויקטוריה, נמצאים כולם על קו ישר אחד.

וקו הקדושה הנוסף שנזכר: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה, מביאים אותנו למסקנה בדבר קדושתה המיוחדת של ירושלים, שבה נפגשים שני הקווים האמורים, שאליה כוונו מכל כיוון וכל מקום - כל התפילות, הכוונות והכיוונים של גדולי האומה.

הבה נייחל לגילוי הכוונות האמיתיות, למען הרבות תפילה במקומות הנכונים לכיוונים הנכונים, ובלבד שנכוון את ליבנו לאבינו שבשמים.



***

קו הצפון העתידי – קו התפילה?

בהמשך למאמרי "קווים, כיוונים וכוונות, מאברהם אבינו ועד דוד המלך" (המופיע באתר "דעת"), אביא כאן תיאוריה הקובעת כי קו הצפון הנוכחי אינו מראה על הצפון האמיתי, אלא אותו קו שנמתח במאמרי הנזכר, הוא הקו המורה את כיוון הצפון המקורי מששת ימי בראשית והוא קו הצפון האמור לשוב ולחול בעולם, לכשיגיעו ימי "העולם הבא".

האתרים החשובים הנמצאים על קו זה: הר סיני, הר ההר, מערת המכפלה, קבר רחל, הר המוריה, קבורת רחל, גַּלעֵד, גן עדן.

כן, כל שמונה האתרים הנ"ל נמצאים על קו ישר אחד. זווית הקו היא 23.5 מעלות ימינה מקו הצפון הנוכחי (אזימות 23.5). תופעה זאת, שכל שמונה האתרים הנ"ל (ובהחלט יכול להיות שיימצאו אתרים חשובים נוספים על קו זה), מהווה נקודת מחשבה, כיצד קרה הדבר, ומה כוונת בורא העולם בהעמידו אתרים אלה על קו ישר אחד. במאמרי הקודם ניסיתי להסביר זאת ב"קדושתה המיוחדת של ירושלים", בעיקר בעקבות פגישתו עם קו ישר נוסף (קבר יוסף בשכם, בית אל, הר המוריה).

מאז התוודעתי אל פירוש ר' עובדיה ספורנו (ותודה למיכאל גרוס שהסב תשומת ליבי לכך) לפסוק בפרשת "נח", בראשית, ח', כ"ב: "עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה - לֹא יִשְׁבֹּתוּ.". אומר הספורנו: "'לא ישבותו': מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול, וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום, ובנטייתו תהיה סיבת השתנות כל אלה הזמנים, כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם". כלומר, עד ימי נח העולם היה בקו נטייה שונה מהיום אל מול מישור הולכת השמש, וקו זה הוא שגרם להיות תמיד עת אביב (או חורף או סתיו או קיץ) בלא שינויים במזג האוויר במשך כל השנה, בכל מקום בעולם, דבר שהביא לאורך ימים רגיל של כ- 900 שנה. עצם השינוי בנטייה של העולם אל מול מישור הולכת השמש, דבר זה יצר "קו משוה" חדש הידוע לנו היום כקו מעלת הרוחב אפס. נטיית כדור הארץ מול מישור הולכת השמש בימי השיא של הקיץ והחורף ידועה כזווית 23.5 מעלות ומגיעה עד "חוג הסרטן" ו"חוג הגדי". ממשיך הספורנו: "ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ', עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול, כאומרו 'הארץ החדשה אשר אני עושה' (ישעיה ס"ו, כ"ב), כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול...". נבין מדברי הספורנו כי לעתיד לבוא, ישוב העולם לנטייתו הקודמת למבול אל נוכח מישור הולכת השמש, וההבדל בנטייה זו אל מול נטייתו היום יהיה 23.5 מעלות. מכאן נוכל להבין כי העולם ייטה ב- 23.5 מעלות, דבר שיגרום לקו הנזכר לעיל להיות קו הצפון החדש, ללא כל נטייה.

למעשה גילה לנו הספורנו שני דברים חשובים: שהעולם ייטה למישורו המקורי מול מישור הולכת השמש, ובזה שוב יתבטלו עונות השנה, ודבר שני שהחי והצומח בעולם ישובו לחיות חיים ארוכים, כלומר האדם ישוב לאורך חיים רגיל של כ- 900 שנה. (הספורנו גם מגבה דעה זאת בפסוק מישעיה ס"ה, כ': "כי הנער בן מאה שנה ימות...", כלומר למות בגיל 100 ייחשב כאילו מת בימי נערותו).

אם כן, מצאנו שקו האזימות הנמתח מצד דרום מהר סיני, עובר את הר ההר בהר רמון, מערת המכפלה בחברון, חולף את אתר "קבר רחל" ליד בית לחם, ומגיע להר המוריה, ומצד צפון מתחיל בגן עדן, עובר את גלעד, ומקום קבורת רחל ומגיע להר המוריה, מהווה קו הנמתח מדרום ומצפון, אל עבר מקום בית המקדש, והופך את מקום בית המקדש ל"תלפיות – תל שכל פיות פונות אליו".

זהו קו התפילה העולמי, ללא נטייה, ישר, בין שמיים לארץ.

***

אברהם מבקש לקבור את שרה רק במערת המכפלה הנמצאת במתחם הקבורה של עפרון: וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. (בראשית כג,ח). המילה "ופגעו" מציינת דיוק רב, דווקא במקום זה, אף כי הוצע לו לקבור בכל מקום שירצה: בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ (פסוק ו'). מדוע התעקש אברהם על קבר זה?

התשובה שתעלה מן הדיון לפנינו היא, שעל ידי קבורה זאת רצה אברהם לגלות לנו מתי יתרחש קץ העולם הזה, ויחל העולם הבא. הבה נרד לפירוט הדברים.

אברהם יצא מאור כשדים, דרך מה שהיום מזרח תורכיה, דרך חרן, ובא לארץ כנען. לאחר הפרידה מלוט ה' אומר לאברם: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה (בראשית יז,יג). משמעות הביטוי 'לארכה ולרחבה' כפשוטו היא מדידה של פני השטח, קווי אורך וקווי גובה. בדרכו אברם עובר במקום 'עדן', שהוא מוצא הנהרות פרת וחידקל (וכן גיחון ופישון; בראשית ב,י-יד), מקום הנמצא היום במזרח תורכיה, באגם קָבָּן (המכונה אגם 'אתא טורק'). אברהם מכיר גם את הר המוריה כמקום קדוש: וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (כב,ב). לאחר שמדד את הארץ לארכה ולרחבה יכול אברהם למתוח קו ישר בין שני המקומות המקודשים הידועים לו, מעדן להר המוריה. קו זה פוגע בהמשכו דרומה בחברון, בדיוק במקום שבו נמצאת מערת המכפלה. אברהם מכוון את קבורתה של שרה בכיוון קו זה, וזאת לפי עדויות של מודדים שירדו לקומת הקבורה. זווית קו זה היא 23.5 מעלות ביחס לקו הצפון.

מדהים שעל קו זה נמצאים אתרים נוספים חשובים: גלעד (יגר שהדותא) ליד הישוב חספין בגולן, קבורת רחל ליד הישוב 'אדם', קבר רחל אשר ליד שכונת גילה, הר ההר (קבורת אהרן) ליד מכתש רמון בנגב, הר סיני ליד 'סנטה קתרינה' בסיני, ומפגש קו זה בקו המשווה באגם ויקטוריה, בגובה 913 מטר מעל פני הים (גימטריה של 'בראשי"ת'). הסבר על נקודות אלה ניתן לראות במאמרי באתר 'דעת': קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך. ראה שרטוט מפה בעמוד הבא.

כאמור כל תשע הנקודות הנזכרות נמצאות על קו ישר אחד, אשר זוויתו כלפי הצפון הוא 23.5 (מה שמכונה אזימות). תופעה הנראית מיוחדת, שכל כך הרבה נקודות בעלות משמעות לעם ישראל, וכולן ממוקמות בקו ישר אחד. ומה משמעות הדבר?

נתבונן בפירוש ר' עובדיה ספורנו לפסוק מוכר בפרשת נח: עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח,כב): "... כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה 'כל ימי הארץ' ... כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז, ויהיה תיקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם, כמו שהיה קודם המבול...". במילים אחרות, עד המבול לא היו עונות שנה אלא מזג אוויר זהה בכל מקום (וזה גרם אורך חיים של כמה מאות שנים), ובימי המבול מישור סיבוב כדור הארץ כלפי השמש השתנה ב 23.5 מעלות, דבר שגרם לעונות השנה, קיץ וחורף, וזה יימשך ולא ישבות 'עוד כל ימי הארץ' כלומר העולם הזה. לעתיד לבוא ובעולם הבא, ישוב כדור הארץ למסלולו מלפני המבול, כלומר ישוב ב 23.5 מעלות. דבר זה אגב יקרה במלא הרושם שלו, או ב 21 יוני (היום הארוך בשנה בחצי כדור הארץ הצפוני) או ב 21 דצמבר (היום הקצר בשנה). השאלה באיזה שנה זה יקרה...

נחזור אל הקו שהתווה לנו אברהם בהתעקשותו על קבורת שרה, אשר בעולם הבא "יתיישר" ב- 23.5 מעלות להיות קו הצפון העתידי, הוא קו התפילה האנכי בין שמים וארץ, מאגם ויקטוריה בגובה בראשי"ת (913) מטר – דרך ירושלים – ועד לכסא הכבוד. שנזכה לכוון בתפילה.

***